אדם שהותקף במקלות עץ על רקע סכסוך בין בעלי כלבים יפוצה בכ- 20,000 ש"ח

תביעה ותביעה שכנגד לפיצויים בגין נזקי גוף. בתביעתו עותר התובע לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו עת הותקף על ידי הנתבעים במקלות עץ (להלן בהתאמה - " התקיפה" או " האירוע" ו" המקלות"), עוולה לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], [להלן - " פקודת הנזיקין"]. בתביעה שכנגד עותרים הנתבעים בעתירה זהה אלא שלשיטתם, התובע הוא זה שתקף אותם [להלן - " התביעה שכנגד"].

רקע עובדתי

1.   התובע, בעלים של כלבת ציד, [להלן - " הכלבה" או " כלבת התובע"]  ירד ביום 20.8.01 בשעה 18.00 לערך, עם כלבתו ועם חברים לגינה הציבורית השכונתית ליד ביתו בקרית אונו [להלן - " הגינה"]. הנתבעים, אב [הנתבע 1, להלן - " אברהם"] ובנו [הנתבע 2, להלן - " ארז"] ירדו אף הם אותה עת מביתם, עם כלבתם, לגינה.

2.   אין מחלוקת על כך כי עובר לאירוע נהג התובע להסתובב בגינה עם הכלבה, כשאינה מרוסנת באמצעות זמם או רצועה.

3.   עוד אין מחלוקת כי כלבתו של התובע הייתה מעורבת בעבר לפחות בשני אירועים עם כלבת הנתבעים, וכי כלבת הנתבעים נבהלה מכלבת התובע, לשיטת התובע - על רקע אי התאמה בגודל ולשיטת הנתבעים - ממש תקפה את כלבתם. אין צורך להכריע לגבי נסיבות ה"מפגשים" בין הכלבות בעבר, הואיל ואין מחלוקת כי התובע היה מודע לצורך בקשירת וריסון כלבתו, ואף הוזהר בהתאם לא אחת בעבר על ידי המשטרה, שכניו ובכללם הנתבעים.  תלונותיהם של הנתבעים נגד התובע במשטרה לא הועילו ולא הבשילו לכדי כתב אישום או הליך אחר ותיק החקירה נסגר.

4.   עד כאן הרקע; כעת ליום האירוע עצמו. אין חולק על כך כי ביום האירוע, בעת שירד התובע לגינה, היתה כלבתו קשורה אליו, כי היה מפגש עם הנתבעים, ומשעזבו אלה האחרונים את המקום, שיחרר התובע את כלבתו. 

5.   כמו כן, אין מחלוקת כי בשלב מסוים חזרו הנתבעים לגינה, הצטיידו במקלות והגיעו לכיוון התובע, שישב על ספסל עם חבריו סיומה קופילביץ [להלן - " סיומה"] וניצן גוטמן [להלן - "ניצן"]; בשלב הזה הסתתרה כלבתו של התובע מאחוריו. עוד אין חולק כי הנתבעים רדפו אחר כלבתו של התובע במטרה להכותה או להרחיקה ומכל מקום, התובע עצמו, לא היה מטרתם הראשונה של הנתבעים. בין התובע לנתבעים נוצר מגע אלים, במהלכו השתמשו הנתבעים במקלות כלפי התובע. התובע הודה כי במהלך זה ייתכן ודחף את ארז וכתוצאה מכך נגרמו לאחרון חבלות. עוד אין חולק כי כתוצאה מהמגע האילם נפצע התובע ופונה באמצעות אמבולנס לקבלת טיפול רפואי בבית חולים תל השומר. אין גם מחלוקת כי הנתבעים הגיעו בעצמם לחדר מיון ונמצאו על גופם חבלות שונות.

6. המשטרה חקרה את האירוע ולא מצאה לנכון להגיש כתבי אישום נגד מי מהמעורבים.

המחלוקות

7.   גדר המחלוקת העיקרי הינו עובדתי ונסב על זהות היוזם לאירוע; התובע טוען כי הנתבעים הגיעו לכיוונו עת הסתתרה כלבתו מאחוריו ובעת שהוא ניסה להגן עליה בגופו הפילו אותו שני הנתבעים בצוותא ארצה, אברהם הצמיד את ראשו לקרקע וארז הכה ובעט בתובע במקל  בכל חלקי גופו ובעיקר בראשו, בצלעותיו, ברגליו ובידיו, הכל כאשר התובע שכוב על הקרקע חסר אונים וחסר יכולת להגן על עצמו.

8.   הנתבעים מצידם טוענים כי רדפו אחר כלבתו של התובע והאחרון, בעת ניסיון להגן על הכלבה, תקף אותם ואילו הם עצמם הפעילו "הגנה עצמית" בין כלפי התובע, בעת האירוע ובין באופן כללי, כלפי כלבתו המסוכנת והבלתי מרוסנת. לחלופין טוענים הנתבעים כי לכל היותר היו מעורבים ב"קטטה". עוד חלוקים הצדדים בשאלת גרימת נזקי גוף, קיומם והיקפם.

9.   מהמחלוקת לעיל נגזרות המחלוקות המשפטיות הבאות: האם האירוע המתואר הינו בגדר תקיפה של מי מהצדדים, כהגדרתה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין [הדומה להגדרתה בסעיף 378 לחוק העונשין תשל"ז - 1977] או שמא קטטה או "תגרה" בלבד, כהגדרתה בסעיף 191 לחוק העונשין הנ"ל ומהן ההגנות העומדות לאותו צד, לרבות לפי סעיף 24 לפקודת הנזיקין.

הראיות

10.  מטעם התובע העידו הוא עצמו וחבריו סיומה וניצן שהיו עדי ראיה לאירוע כולו או חלקו. התובע הגיש את תיק המשטרה במסגרתו נגבו עדויותיהם שלו, של סיומה וניצן וכן של  הנתבעים. עוד הגיש התובע תמונות ומסמכים רפואיים המתעדים את פגיעותיו מעת האירוע.

11.  הנתבעים העידו בעצמם והגישו מסמכים רפואיים מעת האירוע, כמו גם את החלטת המשטרה לסגור את תיק החקירה של האירוע ללא העמדה לדין, עקב אי הצדקה לאור נסיבות העניין.

12.  אמנם הנתבעים התנגדו לקבילות הודעות העדים מתיק המשטרה, אך העדים חזרו ואישרו את תוכן הודעותיהם בבית המשפט ועל כן מדובר בהודעות קבילות. זאת ועוד, מבחינת משקל ההודעות, קיים ערך מוסף להודעות שנגבו על ידי גוף חקירתי אובייקטיבי בסמוך לאירוע. ההודעות מתקבלות כמובן כראיות רלוונטיות. למעלה מהנדרש אציין כי החלטת המשטרה להימנע מהגשת כתבי אישום אינה מחייבת את בית המשפט בהליך האזרחי, בפרט כאשר הרף הראייתי הדרוש להרשעה בהליך פלילי גבוה בהרבה מהרף הראייתי הנדרש להוכחת התביעה במשפט אזרחי.

ממצאים עובדתיים

13.  מעדויות התובע ועדיו עולה כי בערב האירוע ישב התובע על הספסל בגינה וכלבתו משוחררת. ניצן ראה את הנתבעים ובידם מקלות ולשאלתו השיבו הנתבעים כי אם התובע ישחרר את כלבתו, הם יכו אותה. או אז חזר ניצן לספסל והודיע זאת לתובע ולבקשתו, קשר התובע את הכלבה [הודעת ניצן במשטרה]. בחלוף כחצי שעה, והנתבעים אינם במקום, שחרר התובע את כלבתו ותוך דקה או שתיים, שבו הנתבעים למקום. הם רצו אחר כלבת התובע במטרה להכותה ואברהם, האב, החליק ונפל, בעוד הכלבה ממשיכה בריצתה לכיוון התובע. אברהם קם על רגליו והמשיך לרוץ אחרי הכלבה לכיוון התובע. מנקודה זו לא זכר ניצן ולא ידע להעיד כיצד התפתח האירוע. התובע העיד כי כאשר קם הוא לגונן על כלבתו, ועמד בעצם בין הנתבעים לבין הכלבה נוצר מגע ראשוני בינו לבין הנתבעים. התובע העיד כי המגע הראשוני נוצר כנראה בינו לבין ארז שניסה להכות את הכלבה והוא, התובע היה בתווך וחטף את המכה. אזי הגיע אברהם בריצה, הפיל את התובע ארצה, נשכב עליו כאשר ארז מכה בו במקל. [תשובת התובע לשאלות בית המשפט בעמ' 15, ש' 4 - 12]. בשלב מסוים ולאחר צעקות ניצן, ביקש אברהם, בעודו שוכב על התובע, להרחיק את בנו, ארז, וניצן הצליח להרחיקו על אף התפרעותו של ארז. מצאתי את עדותו של ניצן אמינה על אף שלא זכר כל פרט ופרט עליו נשאל. ניצן לא ניסה לייפות את המציאות ששררה בין הצדדים. הוא סיפר על מקרים בעבר בהם תקפה כלבתו של התובע את כלבתם של הנתבעים,  פירט את אזהרותיו והפצרותיו בפני התובע כי יקשור את כלבתו ולא הציג את התובע כ"צדיק" או שומר חוק.